נכון, הקבוצה לא נראית טוב כבר כמה חודשים, נכון שעדיין אפשר לעשות שינויים וחילופים, נכון שבנוקיה אנחנו עדיין כמעט בלתי מנוצחים, ונכון שלמרות ההפסדים עדיין יש תקווה לימים יותר טובים, אבל בערב האחרון של שנת 2007 נפל דבר בהיסטוריה המפוארת (והערב קצת פחות) של הצהובים.

הדבר שלי הכי כואב בכל הסיפור הזה, הוא עודד קטש. הגיבור הטראגי של הכדורסל הישראלי, הנסיך של שער 11, בשר מבשרינו ואהוב ליבנו, במיוחד לאלה מאיתנו שזכו לראות אותו רוקד על המגרש בחן ובכיף, שכל-כך חסרים לו בצד השני של המתרס.

די עודד! די לפרצוף המתוח וחסר ההבעה, די לכדורסל העצוב, די לחוסר שמחת החיים,
ובעיקר, די על הקווים, לפחות לבינתיים כי העונה בורחת לנו (אם כבר לא ברחה) מתחת לידיים והעיינים.

מכאן, אני קורא לשמעון, מוני, דייויד ושאר החברים. ניסיתם, היה מעניין, קצת כמו לראות עכבר במעבדה, אבל גם להתעללות בגוויה יש סוף.

אם אתם עוד רוצים להחזיר את הגביע ולשמור על האליפות, יש רק פיתרון אחד. הוא גר ברמת-גן, הוא מאמן ברעננה, הוא קצת משוגע ונכון, הוא גם פרסונה נון גרטה. אבל גם פיני היה וגם צביקה והגיע הזמן לשים את הכבוד בצד, כי אחרת תישארו בלי קבוצה ביד.

אז יאללה, תבררו את הכתובת (את הטלפון אני מתנדב לתת), כנסו למכוניות ותסעו בשיירה ארוכה, תנו לצביקה להוביל הוא בטוח יביא אתכם לשם בדקה, תסגרו פינות עם אקוניס והבעלים ותכינו לדבורה צ'ק שמן עם הרבה אפסים.

כי אפי הוא הפיתרון היחידי ורק הוא יכול להרים את האימפריה הצהובה מהקרשים. עם הטירוף, המחויבות,היכולת, הרצון וכן, גם שנות הניסיון, הוא התרופה לקבוצה מאוד חולה.

בוא נקווה ש-2008 תהיה קצת יותר טובה, כי מי האמין שכל-כך נתגעגע לנבאן ספאחיה?